לדלג לתוכן

הנרי סטימסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנרי סטימסון
Henry L. Stimson
הנרי לואיס סטימסון, 1929
הנרי לואיס סטימסון, 1929
הנרי לואיס סטימסון, 1929
לידה 21 בספטמבר 1867
ניו יורק ארצות הבריתארצות הברית
פטירה 20 באוקטובר 1950 (בגיל 83)
הנטינגטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית
מקום קבורה Memorial Cemetery of St. John's Church עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
מזכיר המלחמה של ארצות הברית ה־54
10 ביולי 194021 בספטמבר 1945
(5 שנים)
תחת נשיאי ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט
הארי טרומן
מזכיר המדינה של ארצות הברית ה־46
28 במרץ 19294 במרץ 1933
(4 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית הרברט הובר
המושל הכללי בפיליפינים ה־8
27 בדצמבר 192723 בפברואר 1929
(שנה)
תחת נשיא ארצות הברית קלווין קולידג'
מזכיר המלחמה של ארצות הברית ה־45
22 במאי 19114 במרץ 1913
(שנה)
תחת נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הנרי לואיס סטימסוןאנגלית: Henry Lewis Stimson;‏ 21 בספטמבר 1867 - 20 באוקטובר 1950) היה עורך דין ומדינאי אמריקאי, שכיהן כמזכיר המלחמה של ארצות הברית ומזכיר המדינה של ארצות הברית ושימש מושל כללי מטעם ארצות הברית בפיליפינים. כיהן כמזכיר לענייני מלחמה במהלך מלחמת העולם השנייה והיה אחראי במידה רבה לפיתוח פצצת האטום ולהחלטה לעשות בה שימוש.

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטימסון נולד בניו יורק למשפחה אמידה ומעורה בענייני המפלגה הרפובליקנית. בשנותיו הראשונות גדל בניו יורק, בה אביו שימש ברוקר בוול סטריט. לאחר מספר שנים עברה המשפחה לאירופה, בה החל אביו ללמוד רפואה. בגיל 8, בשנת 1875, מתה אימו, והוא ואחותו נשלחו לסבא בניו יורק. בגיל 13 הוא נשלח ללימודי תיכון באקדמיית פילפס באנדובר במסצ'וסטס[1]. בשנת 1888 סיים לימודי תואר ראשון בקולג' ייל. בשנת 1890 הוא הוסמך במשפטים על ידי אוניברסיטת הרווארד והצטרף למשרד הפרטי "Root and Clark", שנוהל על ידי אליהוא רוט[2]. בשנת 1893 היה סטימסון לשותף במשרד ובאותה שנה הוא נישא למייבל וולינגטון וויט.

פעילות פוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1906 מונה סטימסון על ידי נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט לתובע כללי במחוז הדרומי של ניו יורק. בשנים אלו הוא היה למשפטן בעל שם ובשנת 1910 התמודד מטעם המפלגה הרפובליקנית למשרת מושל מדינת ניו יורק, אך הפסיד.

הנשיא ויליאם הווארד טאפט מינה את סטימסון בשנת 1911 למשרת המזכיר לענייני מלחמה. בתקופת כהונתו הוא המשיך בארגון מחדש של המערכת הצבאית שבה החל קודמו בתפקיד אליהוא רוט. סטימסון סיים את תפקידו בשנת 1913, אך לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה נותר פעיל בתחום ההגנה ונמנה בין מובילי המדיניות האמריקנית לסייע לתושבי בלגיה שנפגעו ממוראות המלחמה. באותה עת הוא נבחר על ידי הנשיא לשעבר רוזוולט למלא תפקיד מטעם צבא ארצות הברית בצרפת, אך הנשיא וודרו וילסון נמנע מלעשות שימוש בקבוצה שאורגנה על ידי רוזוולט. למרות זאת, סטימסון התגייס לשירות כחייל מן השורה ושירת בצרפת כקצין שריון. בסיום המלחמה, בשנת 1918, הוא נשא דרגת קולונל.

בשנת 1927 מונה סטימסון על ידי הנשיא קלווין קולידג' לשמש נציג ארצות הברית בניקרגואה[3], שהייתה נתונה באותן שנים תחת שלטון צבאי של ארצות הברית. לאחר מכן הוא נשלח לשמש מושל כללי של הפיליפינים, תפקיד בו שימש בין השנים 1927 - 1929. עם כניסת הנשיא הרברט הובר לתפקידו בתחילת 1929 הוא הוזמן לשוב לארצות הברית כדי לשמש מזכיר המדינה בקבינט של הנשיא הרברט הובר[4].

בתפקיד מזכיר המדינה כיהן סטימסון בין השנים 19291933. בשנתיים האחרונות לכהונתו הוא עמד בראש משלחת ארצות הברית לוועידת לונדון לעניינים ימיים ולוועידת ז'נבה בנושא התחמשות. בשנת 1932 יצאה ארצות הברית במדיניות המוכרת בשם "מדיניות סטימסון", בעקבות פלישת יפן למנצ'וריה, על פיה סרבה ארצות הברית להכיר בכל מצב מדיני שנכפה עליה. לאחר סיום תפקידו נותר סטימסון מתנגד נחרץ להתנהלות יפן.

מלחמת העולם השנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1940 מונה סטימסון בשנית לתפקיד מזכיר המלחמה, תחת הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט. מינויו של סטימסון שהיה ידוע כתומך נחרץ של מלחמה נגד גרמניה ויפן פורש כמעיד על כך שפני ארצות הברית להשתתפות פעילה במלחמת העולם השנייה[5]. בשימוע בסנאט לקראת מינויו אמר סטימסון כי ארצות הברית נמצאת בסכנה גדולה המחייבת צעדים אקטיביים. הוא דרש הנהגת גיוס חובה ותמיכה משמעותית בבריטניה המגינה על נתיבי השיט באוקיינוס האטלנטי. עם זאת, הצהיר שאין כוונה לשלוח חיילים של ארצות הברית אל מחוץ לגבולותיה[6]. עם כניסתו לתפקידו הוא פעל בקונגרס להנהגת גיוס חובה ולהגדלה משמעותית של תקציב הביטחון[7]. בתחילת 1941 הוא עסק בהעברת חוק השאל והחכר בקונגרס ובהעברת ציוד לבריטניה בהתאם לחוק[8]. במאי 1941 נאם סטימסון נאום רדיו שנועד להשיג תמיכה ציבורית בשליחת צי ארצות הברית לאבטחת אספקת הנשק לבריטניה. סטימסון תיאר את שלטון היטלר כחזרה לימי הביניים וטען שהסכנה מפניו יכולה להגיע לאמריקה. הוא דרש מהעם האמריקאי להתגייס למען הגנה על הדמוקרטיה[9]. לאחר הצטרפות ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, עסק סטימסון בבניין צבא ארצות הברית[10].

סטימסון שימש מזכיר המלחמה עד ספטמבר 1945[11] כאשר בתקופתו עלה מספר החיילים בצבא ארצות הברית על עשרה מיליון. סטימסון היה דוחף עיקרי לפיתוח פצצת אטום והנשיא רוזוולט, ואחריו הנשיא הארי טרומן, נתנו לו יד חופשית בנושא. מלבד זאת הביע סטימסון התנגדות לתוכנית מורגנטאו. בתום המלחמה הוא נמנה בין הדמויות המרכזיות שקראו לענישת פושעי המלחמה ופעולותיו תרמו במידה ניכרת לקיום משפטי נירנברג ולפיתוח תורת המשפט הבינלאומי.

סטימסון נפטר בשנת 1950.

מכון הנרי סטימסון לחקר יחסים בינלאומיים נקרא על שמו, כמו גם צוללת בצי האמריקני.

הר סטימסון, ההר השני בגובהו ברכס לואיס, בשטח הפארק הלאומי גליישר, במחוז גליישר, במדינת מונטנה שבארצות הברית, נקרא על שמו של הנרי סטימסון.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הנרי סטימסון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]